תשובה- האם אני סוג ג?

שלום וברכה!

השאלה שלך ממש יפה ועמוקה ונגעה ללבי.

אכן יש הבדל מובנה בין הרמה המוחלטת הנשמתית רוחנית, לבין הגבולות והכללים של העולם הזה.

בעולם הזה לדוגמא בית דין מענישים גם אדם שחזר בתשובה, ובוודאי שהוא צריך לשלם ולהחזיר את הכסף. ואם הוא נתפס ופורסם על גניבה או מעשה מכוער אז גם הוא יעשה תשובה אז כבר המעמד שלו לא יהיה אותו דבר וכדומה, וזאת משום שהעולם הזה מתנהל לפי כללים מעשיים וטבעיים. ובטבע אי אפשר להחזיר את מה שכבר נעשה ויש לזה השלכות. ולכן גם מבחינת הדינים של התורה שקשורים להתנהלות תכלס בעולם הזה, יש השלכות למעשים שלנו. קחי לדוגמא אדם שבגד באשתו עם אשת איש – מבחינת ההלכה הוא חייב לגרש אותה, גם אם הוא חזר בתשובה מעומק לבו. הדבר נצרך גם בשביל גורם ההרתעה, שאנחנו בעולם הזה עם יצר הרע, וחייבים לדעת שיש משוב מציאותי והפסד לחטא. וגם מצד שבעולם הזה אכן נוצר פגם, כי העולם הזה עובד עם חוקים מוגבלים של הצמצום.

אמנם, ברובד של הנשמה וברובד של עולם האמת והנצח, אז באמת ובתמים נמחל ונמחק לגמרי, ובאמת ובתמים במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד, ובאמת ובתמים בתשובה מאהבה זדונות הופכות לזכויות! וזו המציאות האמיתית, וכך ה' באמת מסתכל עליך, ולכן את לא סוג ג' אלא א' א' א'. כי באופן כללי אנחנו יודעים שהמבט האמיתי זה המבט של העולם הרוחני ולא של ההתנהלות כאן בשטח.

אני אתן כמה דוגמאות לעיקרון הזה: בעולם שלנו אדם עשיר או מפורסם יש לו הרבה יותר השפעה. אך בעולם האמת זה יכול להיות ממש הפוך. ידוע שלמעלה "העליונים (פה, שם הם) למטה והתחתונים (פה, שם הם) למעלה"; בעולם שלנו תלמידי חכמים מקבלים את הכבוד הכי גדול, למרות שיכול להיות בנאדם פשוט שעושה מסירות נפש על ה' שיזכה למעלה למקום יותר גבוה למרות שפה הוא ממש לא נחשב; בעולם שלנו אדם נכה נחשב סוג ב' ומרחמים עליו, ובעולם האמת זה יכול להיות הפוך לגמרי, ויש באמת הרבה מה לקנא בו.

ואותו עיקרון בדיוק גם בנושא שאת מתמודדת איתו.

אוסיף עיקרון נוסף וחשוב:

כידוע יש לכולנו נפש רוח ונשמה. וכשאדם עושה חטא הוא פוגם בשלשת המימדים הללו:

ברובד של הנשמה – הוא לכלך אותה ויצר גם מלאכי חבלה שאחראים על העונש. 

ברובד של הרוח – הוא יצר מחיצה בינו לבין ה' והרחיק את עצמו וגם מתרחק מהאמת והישרות. 

וברובד הנפש – הוא שרט את הדיסק, הכניס לקופסה חוויות שליליות, הרגלים או געגועים לא טובים. 

כשאדם חוזר בתשובה, הוא בא לתקן את הפגמים, ואנו מבקשים: "סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו". 

סלח – כנגד הנשמה – תמחוק את העוון מהנשמה, תסלח על העונש. ואכן כשאדם עושה תשובה העונש נמחק והנשמה נטהרת! 

מחל – כנגד הרוח – תמחל על כבודך ותחזור להעמיד אותנו לפניך, תסיר את המחיצה ותקרב אותנו. ואכן מיד אחרי התשובה החוטא חוזר להיות "אהוב ונחמד קרוב וידיד" (כלשון הגמרא והרמב"ם שנביא להלן).

כפר – כנגד הנפש – שתנקה לנו את הנפש מכל הזוהמה ומכל ההרגלים ומכל החוויות שנכנסו אליה. שכן לכפר זה לנקות לגמרי שלא יישאר שום רושם. 

וזה באמת הכי קשה, כי הנפש שייכת למימד של העולם הזה. ולכן הנפש לא נקיה לגמרי, כי החוויות נכנסו לקופסה והן נמצאות שם. אז אפילו שבאמת את נקיה ובאמת נמחל לגמרי, אזי הנפש מרגישה עדיין את החוויות והפלאשבקים וההרגלים והנטיות שהשתרשו. וזה גורם לזה שקשה להאמין בתשובה, כי אתה עדיין מרגיש רחוק וטמא. באמת אפשר לנקות את הנפש,  אבל זה לוקח הרבה זמן ולפעמים זה תהליך ארוך וממושך ומייסר.

אבל קריטי שהאדם ידע שזה שברובד הנפש הוא עדיין מרגיש את החטא זה לא מעיד בכלל על הרובד של הרוח והנשמה, שהן באמת לגמרי נקיות וטהורות, וזו האמת האמיתית! ואם הוא היה נפטר כעת מן העולם הוא היה זוכה למעלה העליונה ולא היו מזכירים לו שום דבר מהחטא! אלא שה' ברא אותנו בעולם הזה שעובד עם חוקיות של טבע, וכל עוד אנחנו פה אנו צריכים להשתדל לתקן ולנקות גם את הרובד הזה, אבל זה לא האמת. 

בגלל שיש את רובד הנפש, לכן זה יוצר הרתעה, שהאדם לא יחשוב שהוא יחטא כמה שירצה ואח"כ יחזור בתשובה, כי יש הפסד מאוד גדול לחטא. ומצד שני באמת נמחל לגמרי כבר באותו רגע שהאדם עשה תשובה והוא כבר נחשב כצדיק גמור!!

וזה בדיוק אותו עיקרון של מה שכתבתי למעלה.

ואצטט את דבריו הקדושים של הרמב"ם שמסכם את דברי חז"ל בגמרא, וממש נראה כאילו חז"ל והרמב"ם עומדים ועונים לתחושות שלך, וצועקים ומדגישים שהאמת היא הפוכה:

"ואל ידמה אדם בעל תשובה, שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם. ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם את טעם החטא ופירש (התרחק) ממנו וכבש יצרו.

"אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו – כלומר מעלתן (של בעלי התשובה) גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם. 

"אמש היה זה (החוטא) שנאוי לפני המקום (לפני הקדוש ברוך הוא) משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום (אחרי שחזר בתשובה) הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד".

"כמה מעולה מעלת התשובה! אמש היה זה (החוטא) מובדל מה' אלוקי ישראל, שנאמר 'עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם', צועק (מתפלל) ואינו נענה שנאמר 'כי תרבו תפלה וגו', ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר 'מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי מי גם בכם ויסגר דלתים וגו' – והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר 'ואתם הדבקים בה' אלהיכם', צועק (מתפלל) ונענה מיד, שנאמר 'והיה טרם יקראו ואני אענה', ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה, שנאמר 'כי כבר רצה האלוקים את מעשיך', ולא עוד אלא שמתאווים להם שנאמר 'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות'.

ולכן, זה אומר שאת טובה עד הסוף, וזה שנשאר רושם במציאות ורושם על הנפש זה אומר שאכן יש לנו רובד חיצוני יותר שנפגע, כמו שיש לכל האנשים בעולם רובד של יצרים ותאוות ונמיכות, אבל זה לא אני באמת. אני באמת זה הנשמה, ואני באמת טובה ונקיה ומאירה עד אינסוף, ואחרי התשובה עוד יותר!! 

 ולכן, באמת הטוב שאת יכולה להגיע אליו הוא אינסופי! בוודאי בעולם האמת, ששם זה הטוב באמת! וגם בעולם הזה: זה שאינך יכולה להתחתן עם כהן, זה לא אומר כלום על היכולת שלך לקבל טוב אדיר עם חתן צדיק ורגיש וכו'. להפך: דווקא העובדה שאת מקבלת את הדין של מה שנוצר ממה שקרה ומאמינה שה' יביא לך את הטוב על פי מה שמתאים לך, זה מה שיזכה אותך יותר לטוב. 

ולכן מה שכתבת: "באמת פינטזתי שיגיע היום שפשוט אשיל את הכל מעליי ואהיה חופשיה במחשבות ברגשות ובהתנהגות", זה אכן יגיע וזה לא פינטוז. אין ספק שכאשר תתחתני ובע"ה יהיו ילדים ובית ומשפחה, הכל כבר יכול להיות מאחריך, תוכלי להיות במקום אחר לגמרי. 

לא נכון לסבן ולהבטיח שלא יהיו התמודדויות. אבל בהחלט בהחלט אחרי שעוברים את הגשר אפשר לזכות להגיע למקום מאוד מאוד טוב שליו ומשמח. 

העולם שלנו, של כולנו, הוא עולם של התמודדויות, בכל מיני רמות. אף פעם אין לנו מנוחה גמורה. אבל א. ההתמודדויות נהיות הרבה יותר קלות, כי באמת כבר תהיי במקום אחר, טוב יותר, יציב יותר, מבטיח יותר, חדש! ב. כשאדם נמצא בתדר שהוא אהוב וקרוב וידיד וההתמודדות היא רק מתוך אהבה, וכשאדם נמצא בתדר שה' רוצה את טובתו וההתמודדות רק תקדם אותו, אז יש לו כוח והוא גם זוכה ורואה את ההתקדמות הגדולה ואת המדרגות והשפע שהוא זוכה להם דווקא מתוך ההתמודדות והאמונה שלו.

אז דווקא המקום שמתבטל לה' מאהבה, הוא הוא זה שמביא אותנו למקום החופשי ברגשות ובהתנהגות ומשחרר אותנו.

ולגבי מה שכתבת: "זה נראה שלא. שהכל חרוט בי":

א. ככל שהחיים מתקדמים ועושים הפנמות נכונות אז זה הולך ונשכח לתהום הנשיה, כבר לא קופץ ולא נמצא על המסך, הרגשות כבר בכלל לא מטלטלים, זה באמת הופך למשהו אפור ונשכח. מניסיון!

ב. גם תהליך התשובה חרוט בך, והוא הרבה יותר עמוק. וזה מביא אותך למקום הרבה יותר עוצמתי והרבה יותר קדוש מסתם אדם שלא עבר את מה שאת עברת.

ולכן המסקנה שה' זונח ונוטש אותך היא נטו מחשבה של יצר הרע. זה ממש שקר גמור.

ה' מקבל אותך בזרועות פתוחות, מחכה לך, מתגעגע אליך. ה' שמח בך שמחת עצומה, ה' דוחף אותך ומביא אותך לאנשים הנכונים שיחזקו ויעלו אותך, ה' מלווה אותך לאט לאט בדרך של כל המהמורות והכשלונות ומוציא אותך לאט לאט לחירות. לה' יש סבלנות גם לקשיים שלך, והוא כל הזמן איתך. 

ה' מאוד מאוד אוהב אותך! וככל שתאמיני בו ובטובו יותר, את תזכי גם לראות את זה מתממש במציאות!